כדברי בן זאב בהקדמתו, כוונתו במבוא זה לספרי התנ"ך היא לספק רקע לקורא בטרם ניגש אל קריאת ספרי התנ"ך. בין היתר, הוא מבקש לקרב את הקורא אל <ins>ההקשר ההיסטורי</ins> בו מארעו המאורעות המתוארים בספרי הנביאים והכתובים. אל הקורא הוא פונה ואומר: "הנה לפניך עשרים וארבעה ספרי קדש, והם ממדרגו' שונות, מזמנים שונים, מענינים שונים וממחברים שונים...מהם מעשי האל חסדו וטובותיו ומהם נבואות... מהם שירים ותושבחות ומהם מליצות אנשי קדש...וביחוד הספרים הכוללים ספורים ומאורעות האומה, הנתלים בזמן ובמקום, וכ"ש כשהמאורעות האלה מצטרפות על עניני שאר אומות... אשר לא היה עסק בעל הספר הכותב עתי עמו להרחיב בדברי מלכים אחרים. והקורא אם נעדרו ממנו השתלשלות הסבות והצטרפות הענינים בעזר ידיעת ספרים אחרים מיוחדים לזה, הוא מגשש כעור קיר בספרו אשר יקרא... אשר יעברו לפני הקורא גוים וממלכות, אשור, בבל... על בלי דעת גלגל הברים..." בן זאב מצהיר כי לעיתים יסטה בפרשנותו מדעת <ins>התלמוד</ins>. בין ה"ענינים" בהם דן בהקדמתו : "התנצלות המחבר באשר יביאהו הכרח הענין לתפוס בדעה מתנגד לדעת התלמוד בדברי אגדה"; "ראיות חזקות מכל גדולי הגאונים הראשונים כי ררק בדברי הלכה אסור לנטות מן התלמוד אבל בדברי אגדה, הרשות נתונה לתפוס בדעת מתנג למאמרם במקום שא"א לפרש דבריהם באופן מסכים אל מה שהתברר לאחרונים מן האמת".